מקור חשוב להצלחה ולהישגים? או להאמין במאמין?

אתי מלול

31 באוגוסט 2020
קטגוריה: אימון זוגי /
שיתוף:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

עד גיל 36 הייתי בטוחה שאני מוגבלת. פיזית. אפילו אמרתי על עצמי שאני עקומה.

לא רק שכל הילדות שלי סיפרו לי,  שנולדתי עם רגליים עקומות ונאלצו להוריד לי את הגבס שקיבע

אותן טרם זמנו(קפצתי מהמיטה בבית חולים.) ולא רק, שכל הילדות שלי הלכתי עם מדרסים מוזרים. בנוסף, עם כניסתי לתיכון בגיל- 5..1 סגרו עלי מכשיר מפלסטיק קשיח ובברזלים, והכריזו עלי כאסורת טיולים ושיעורי ספורט. השגתי לי מחלה תורשתית מאוד שכיחה בגב- שנקראת קיפוס

סקוליוזיס (בשפת העם עקמת- עם גיבנת קלה) . ורק בכיתה יב’ הרשו לי לחזור לעשות הכל שוב. בשנים שלאחר מכן ביליתי הרבה אצל כירופרקט מעולה , בריכות שחייה ומכוני פיזוטרפיה לשיקום

השרירים שהתקבעו.

אבל למרות שאמרו לי שאני בריאה, מגיל 15 ועד גיל 63 עשיתי ניסיונות כושלים להתאמן.

לא התמדתי בשום שגרת אימונים .

למה?

חשבתי לעצמי המון זמן למה כל מה שאני מתחילה בספורט לא מתמשך? שום דבר לא מתאים לי? לא אירובי, ולא פילטיס, גם לא הליכות באופן סדיר? אני לא מתמידה, כי אני לא רואה תוצאות, ובכל פעם היו לי המון סיבות למה .אין לי כח ( נחתי- לא עזר,) אני עובדת קשה (מי לא,)? הילדים צריכים

אסור לי לרוץ בגלל הגב (עוד נראה לגבי

אותי (יש להם אבא- ורוב האימונים על זמן שינה שלהם) ,

זה,)! המורה לא טובה, (עברתי למורה תותחית.)

אז מה?  אני לא אגשים חלום להתאמן ולרוץ?

יום אחד פגשתי את אמיר אורלי, ראש הוועד של בית הספר ביאליק בחולון דאז ,בשיעור פילאטיס. הוא ניגש אלי ואמר לי שיש לו קבוצת ריצה במסגרת המקום שאני עושה בו פילאטיס והוא מזמין אותי להצטרף. הוא עשה איתי דיל, אם אורטופד מומחה נותן לי אישור לרוץ, אני באה לרוץ. האורטופד נתן

אישור, ואני לא רצתי איתו לנפנף בו לאמיר.  חלפה שנה וחצי מהיום הזה עד שעשיתי צעד ראשון

של אימונים בין היתר לארבעה חצאי מרתון , ועוד אינספור מרוצים וריצות,

בריצה, ועוד שש שנים

ואימוני כח.

ואיך זה קרה?

היה לי מישהו שהאמין, שהבלתי ייאמן יכול לקרות, כי זה קרה גם לו. והכל בראש ( אמיר רזה .4 קג’

באמצעות אימונים לתחרות איש ברזל והפך להיות מאמן כושר) ואחרי שאמיר לא הניח לי שנה וחצי והמשיך להגיד לי שאני יכולה, קמתי גם אני מהמזרן הכחול על

רצפת הפילאלטיס והתחלתי לרוץ. וכל הזמן- עד היום,  אמיר עדיין דוחף אותי להצלחה ולא מוותר לי

גם שיש לי תקופות עמוסות ומורכבות  בחיי.

הרב קרליבך אמר- “כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו”

הילדה שבי פגשה את אמיר . השנים האחרונות שינו לי את צורת החשיבה בצורה משמעותית. והייתי רוצה לשתף אותכם בחמש

עצות שגרמו לי לשינוי

1.  תפסיקו להעליב (את עצמכם) דיבור מפרגן-

כשמישהו אומר לנו שאנחנו לא מסוגלים לעשות משהו בעבודה או באישי, אנחנו בד”כ נעלבים. בוא נודה- זה פוגע לנו באגו. ויש כמה בנינו שגם לא נשארים חייבים ועונים ורבים עם מי שפגע בהם. אז למה, כשאנחנו אומרים לעצמנו “אין סיכוי שתעשה את זה” נראה לנו שאנחנו לא

נפגעים? ועוד איך נפגעים. ובכך ממשיכים להנציח את מעגל חוסר העשייה. (העלבנו את עצמנו –

תכלס) ואין לנו מוטיבציה מתוך תוכנו.  לכן, כשאין לי את אמיר ליידי, או שהאימון נעשה קשה ואני

מתחילה להישבר ולחשוב שאני לא יכולה. אני מתחילה לדבר אל עצמי חיובי. מעצימה את עצמי.

כמו שהוא היה עושה אם היה לידי. “אתי את יכולה לרוץ, רצת כבר את העלייה הזאת ” , “אתי,

יש לך כח לצאת לרוץ- תודה לאל קיבלת את הכח השתמשי בו” ואין מצב שאני נשברת.

2.  עשו הכנה מוקדמת –

אימונים בסיסיים מתקיימים בד”כ בערב, אחרי שעברתם יום שלם של בית, ילדים, עבודה, סידורים וריצות, וים של תיקים יושבים לכם על הראש. כך שהדבר הראשון שרוצים לעשות כבר שהשעון מצלצל בבוקר, זה לנוח. אז עשו הכנה מוקדמת , כבר בבוקר מומלץ להגיד בוקר טוב לכולם ומיד להגיד, שהיום אתם באימון. סדרו הכל! , ילדים, עניינים אישיים. תאכלו כמו שצריך

במהלך היום. אל תגיעו רעבים או כבדים לאימון. הטיפ הכי חשוב להכנה מוקדמת, ותזכרו אותו היטב, איך שחזרתם מהעבודה, ונשאר קצת זמן עד שהאימון מתחיל. לפני שאתם מתחילים לשקוע לעניינים של בית, לבשו את בגדי האימון. כולל

נעליים. ככה, לא תתעצלו להתלבש . רק תצטרכו לצאת.

3.  מצאו קבוצת תמיכה-

אני זוכרת יום קשה במיוחד שבו החלטתי להתגרש בעקבות שיחה עם הגרוש, אני לבושה בבגדי

הספורט, עננת הצער על ראשי, והטלפון לא מפסיק לצלצל. אמיר לא התייאש, צילצל עד שעניתי.

ואחרי שהודעתי לו שלא בא לי לרוץ יותר לעולם, הוא הודיע לי שהוא עם כל הקבוצה בדרך אלי. קבוצה תומכת היא לא רק מצילת אימונים, היא לפעמים מצילת חיים. קבוצות הווטסאפ

המדרבנות לצאת, לבוא, תמונות ממרוצים או מריצות בוקר, גיבוש קבוצות ריצה קטנות למקרה שקשה להגיע לאימון הראשי. המאמן שלי גם דואג לפגישות חברתיות , הוא הקים קבוצה

משפחתית לכל דבר, זאת הסיבה שאני איתו שנה חמישית. הגעתי לחצי מרתון באיטליה עם קבוצת הריצה שלי. וזה חלום שאפילו לא העזתי לחשוב

שיתגשם לפני שבע שנים.

4.  עבדו על שיחזור הצלחות-

המוח שלנו חייב לפעול לפי דפוסים, אחרת נחשוב כל פעם לפני שנעשה פעולות פשוטות. ולכן, גם בהצלחות או כישלונות אנחנו צריכים לנהוג אותו דבר. כמו שילד חוזר על צחצוח שיניים מידי בוקר וערב, יוצר דפוס פעולה ברור. כך עם הצלחות. בהתחלה, אנחנו לא מורגלים בהצלחות, אז כשרצתי בפעם הראשונה שניים וחצי קילומטרים ללא הפסקה, המאמן שלי החתים אותי על

התחייבות בעשרה עותקים, והכריז שאם אני רוצה לראות תוצאות, אני מתמידה לפחות חודשיים. וכשעמדתי לראשונה מול ריצה בעליה, היה לי קשה- אבל שסיימתי 1 פעמים את אותה עליה רצוף, כבר יצרתי דפוס של הצלחה. ואני מקפידה לחזור על אותה עליה בדיוק לפחות פעם

בחודש, בין שאר האימונים.

5.  אתה מתחיל הכי מהר שיש לך- ואז מגביר

אז ככה מוני מושונוב אימן את המתאמנות שלו ב”קצרים” אבל אני חשבתי שיש בזה ממש בדרך הפעולה שלי. כל פעם שאני בעליה קשה, אני מגבירה קצב. אני כבר הבנתי, (ותחזרו לסעיף 5 כי הכל קשור אחד בשני) כשקשה לי, כשאני מדברת אל עצמי במונחים של וויתור וזלזול בכח האדיר

שיש לי. אז אני אומרת לעצמי- אני יכולה! ודוהרת קדימה.

לסיכום,

אני אסיים בברכת יום הולדת שכתבתי לאמיר בדיוק לפני שנה וכשחיפשתי את התמונה שלי איתו ממרוץ תל אביב מצאתי אותה והיא לפניכם – (אני קוראת לו “מנוול” בצחוק ובאהבה ובהערכת אין קץ)

כל אחד צריך מישהו שיראה לו מה זאת עבודה קשה באמת ומה התוצאות שלה.
כל אחד צריך מישהו שיוציא אותו באוזניים מנפילה האישית שלו.
כל אחד, צריך מישהו שבפנים קפואות ,בלי הנחות, לא ייתן לך לוותר על עצמך. עד שתגיע אליך. כל אחד צריך מישהו, שתמיד תמיד יהיה בשבילך, ולו בגלל העובדה הפשוטה, שאדם הוא אדם
ולכולנו יש הזדמנות בעולם.
כל אחד צריך כזה ‘מנוול’ טוב. אבל טוב באמת.
לא כולנו מוצאים.
אני מצאתי.
ובאו איתו עוד כמה שהוא קיבץ סביבו.

האמינו בעצמכם, יש בכם כוחות אדירים, כמו לילדה המוגבלת שגמעה כבר מאות קמ’ של ריצה . ואם אתם מתקשים, היצמדו לזה שלא ירפה מכם, לקבוצות תמיכה שיוציאו אתכם מהבית, אל

תקשיבו לקולות המזלזלים מתוככם ומחוץ.

השתמשו בעצות שלי, כי הן עובדות.

ואפשר להשליך אתן כמעט על כל תחום, לא רק על ספורט. כי גם אצן , עטור מדליות, התחיל את דרכו בצעד אחד

ועוד אחד, ועוד אחד

ועוד.

קיבלנו את פרטייך וניצור איתך קשר בהקדם!

ובינתיים, מוזמנ/ת להיכנס לקבוצת הוואטסאפ שלנו להתפתחות אישית

Open chat