קורבנות אדם

אתי מלול

31 באוגוסט 2020
קטגוריה: אימון זוגי /
שיתוף:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

אחרי שנים רבות של דרך והתלבטות ביקשתי להתגרש, וכבר במשפטים הראשונים בשיחה בנינו, הסתבר לי שהצד השני ידע בדיוק מה חסר לי אבל בכל זאת לא עשה כלום בנידון כמעט עשור. ואני שברתי את הראש שנים, איך זה

שהוא ידע להגיד במדויק מה רציתי, אבל כלום לא קרה?  נכון, זה גרוע שזה לא בא ממנו ושום צורך שלי לא מומש-

אבל יותר הטריד אותי איך זה לא בא ממני. איך האישה החזקה של היום הופכת עולמות, נושאת הרים על גבה

(בתקופה ממש קצרה,) ואחת עשרה שנה לא התעקשתי על כלום ?

יותר תמוהה מכך, איך האישה של אז, שלקחה שני ילדים ממקום למקום, בקיץ ובחורף ללא רכב, ולא החסירה מילדיה כלום, הייתי וועד בכיתה ובבית הספר ומעורבת חברתית פעילה בחיי ילדי. לא החסרתי מהם חוגים, פעילויות

., אישה שעבדה מאוד מאוד קשה כדי לתת להם הכל- לא הצליחה לקדם שום דבר עבור עצמה?

רציתי רכב- לא קניתי. רציתי חו”ל – לא טסתי

לפחות נופש בארץ-? הייתי פעמיים בעשור של נישואין

הצגות? לא מסעדות- מעט הופעות- מעט

שלא נדבר על דברים שבינו לבינה… רציתי שבן הזוג שלי יגיע להורים שלי בארוחת שישי- ובכל זאת אפשר לספור

את מספר הפעמים הללו על יד אחת בעשר שנים. ולדברים אישיים אני אפילו לא נכנסת.

מה הבנתי?

הבנתי פתאום שאני מהסוג של האנשים הקורבניים. אני מקריבה מעצמי עבור הילדים, הבעל, ההורים, המעסיקים,

החברה. על מזבח הרצונות של האחרים, ה”-מה יגידו” וה”-לא נעים” וככה פוגעת לא רק בעצמי אלה גם בהם.

למה?

העיקרון פשוט-

מי שלא אוהב את עצמו, לא דואג לעצמו, ולא מעריך את עצמו- גם אם יציל מישהו במו ידיו מידי יום,

לא יראו שהוא קיים וכל מה שעשה, איך יהיה משמעותי? אם אין לאדם משמעות בעיני עצמו? מי שלא מטפח בעצמו את הייחודיות שלו, ולא מוצא את האיזון בין נתינה לזולת ונתינה לעצמו-הופך קורבן , כמוני

וסובל. ( אגב ,גם אדם שדואג רק לעצמו, ופחות לאחר- סובל).

וגם, מי שלא לוקח אחריות על כשלונותיו, מעידותיו וחולשותיו כמו על הצלחותיו וחוזקותיו, לעולם יהיה קורבן בעיני עצמו.

אני רוצה לשתף אתכם בחמישה דברים עיקריים שהובילו אותי לפקיחת עיניים, להבנה של המצב שלי, ובסופו של דבר לשינוי , איך מעריכים את עצמינו יותר:

1. חייבים לזוז- הרמב”ם אמר

ההתעמלות היא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ובדחיית רוב החולאים ההתנועעות וההתעמלות ידחה

נזק, רוב ההנהגות הרעות אשר יתנהגו בהם רוב האנשים“.

הרמב”ם זצ”ל טוען שההתעמלות חשובה לשני דברים : גוף ונפש. אם יזוז האדם, על בסיס קבוע, הליכה, ריצה , שחייה זומבה למתחילים, ספינינג למשוגעים וכו’ הוא ימנע

מגופו מיני מחלות. ומעבר לזה, הוא ימנע עצמו מכל מני מחשבות טורדניות, שליליות ואף הרסניות.מחקרים

רבים מוכיחים כי הוא צדק. מעבר לכך הדבר הראשון, ששינה לי את כל תפיסת הערכה העצמית שלי הוא הספורט. התחלתי לרוץ. וכמי שלא האמינו שתרוץ בחיים (בגלל מגבלה גופנית בילדותי- עקמת וגיבנת) כל הצלחה הכי קטנה הייתה עולם

ומלואו. היא נתנה לי אפשרות להאמין בעצמי בזמן קצר, ולייצר הצלחות לפחות שלוש פעמים בשבוע. שלא לדבר על הגלים שעשיתי במשפחה, אצל החברים, ובעבודה. על כך שעשיתי את הבלתי יאומן. אמצו

לכם ספורט כלשהו והתמידו בו- זה מציל חיים.

2.  פתיחות- היפתחו לפתיחות-

לפני שהכרתי את הילה, הייתי אגוז סגור. שפת הגוף שלי הייתה כל כולה זועקת: אל תבקרו אותי, אל

תשפטו אותי, אל תגלו את הסודות על העצבות שאני שומרת לעצמי.

אבל, הילה לא נבהלה. היא הגיעה והתמקמה מולי במשרד, אכלה איתי, שתתה איתי קפה ונכנסה לי ללב. ואחרי שהיא התמקמה היטב, היא הרשתה לעצמה לשאול אותי שאלות קשות לגבי עצמי. בהתחלה היא התמקדה בחיצוניות. לקחה אותי לקניות, אחרי שנים שלא עשיתי ממש קניית בגדים לעצמי. היא עזרה לי

להבין שאני הכי יפה בצבע השיער שנולדתי איתו, ולנטוש את הג’ינג’י שטיפחתי יותר מעשרים שנה. ולבסוף, היא גרמה לי לשאול שאלות קשות את עצמי ואת הסביבה שלי ולהסתכל על הכל בעניים, בלי למצוא תירוצים

אז תמצאו כוחות בנפשכם לספר לעצמכם את האמת. כי ככל שתשקרו לעצמכם, תצטרכו לתחזק שקרים

גדולים יותר. וכל שקר גדול , סופו תהום עמוקה.

3.  הגדלת מעגלי האנשים שאתם סומכים עליהם-

מיד שהבנתי שהילה לא קונה את השקרים שסיפרתי לעצמי והיא תעמוד לצידי בכל אמת שאגיד. הבנתי

שיש לי עוד כמה חברים כאלה.ומבחורה שלא סמכה על אף אחד בגילוי רגשות, הרחבתי את המעגלים, הוספתי את גיסתי גלית, שעד היום היא בשבילי אוזן קשובה וחברה ואחות, ואת חברה שלי קרן שהקשר שלנו התעצם כתוצאה מכך וגרר פתיחות מהצד שלה. והמאמן שלי אמיר- שאין לי שום דרך להודות על תרומתו הגדולה לחיי. ואז המעגלים גדלו וגדלו, וכשהייתי זקוקה לעזרה ברגע האמת, פניתי לאחי ולהורים

ולחבר ועוד ועוד וכולם כולם נרתמו לעזרתי. וכשפניתי אליהם, עם הפתיחות המפתיעה שלי וסמכתי עליהם, הם נתנו לי הכל. מאז, אני בודקת כמה פעמים אם אני כנה עם עצמי בכל שאלה קשה, עם ים החברים שלי

שהתרגלו לכנות הבריאה הזאת. ולא נותנים לי לטמון ראש בחול יותר.

4.  האמינו בעצם קיומכם-

במצב הכי מבאס שהגעתי אליו, הפסקתי להאמין שיקרה לי משהו טוב, והתחלתי לתהות באחת השאלות

האישיות האחרונות שנשאלתי ע”י הגרוש שלי “מי יקח אותך? , אמא לשני ילדים קטנים, כמעט בת “04 . באמת הייתי צריכה לאבד אמון בעצמי? השגתי כל כך הרבה, רצתי חצי מרתון, לקחתי משכנתא, אחי השאיל לי רכב למען עצמאותי, למדתי קורס נחשב, ביליתי, טיילתי- אבל אלוהים לא היה לי. אז דווקא

בנקודה שסגרתי את עצמי בבית כשהילדים לא היו, ושקעתי לסדרות טלוויזיה בספה המרופטת שלי. הסביר

לי איש זר, על מהות קיומי. הוא שאל אותי למה לדעתי נולדתי?  כדי לשבת מול המסך? כדי לבכות

מגעגועים לילדיי? כדי להתבאס שמעולם לא הייתה לי זוגיות טובה ? חשבתי על זה בדיוק שניה. והבנתי שהתשובה היא לא. אין מצב שבחורה חיובית, כישרונית וחכמה כמוני חיה סתם. ללא מטרה. זה היה הרגע שהתחלתי להאמין בעצם קיומי. והתחלתי לחפש את יעודי. בדרך שבתי אל עצמי והבנתי שיש לי הרבה יותר

מהאין שהתמקדתי בו בעבר.

אז קחו דקה. חישבו רגע. יש מצב שאתם כאן רק כדי לעבור לעולם הבא? לשוטט חסרי תכלית או שליחות?

אין מצב שהתשובה תהיה כן.

5.  טפלו בעצמכם-

כספורטאית חדשה ומתלהבת, היו לי כמה פציעות שרירים שגררו דלקות, בכל הפעמים הכאב הברור גרם לי ללכת לרופא, לקבל טיפול תרופתי, במקביל ללכת לכירופרקט, למעסה מקצועית. כשטיפול אחד לא עזר

חיפשתי אחר ולא נחתי עד שהדלקת נרפאה לחלוטין והשרירים חידשו פעולתם. וזה תמיד מפליא אותי, שאת הקשיים שלי ובחסמים שלי, אלה ששיתקו אותי ומנעו ממני לחיות את עצמי באמת, לא חשבתי ללכת “לבדוק” . עד שהאימון והטיפול בא עד אלי. כי גיסתי הייתה צריכה להתנסות

באימוני NLP והבנתי שבשעה וחצי, פתרתי עם עצמי קשר מסובך של יותר מעשרים שנה. ככה. פשוט. היה

כלא היה. קשר אחד משמעותי שמנע ממני המון.

שינוי תמיד הופך את הקיים. אז טפלו בעצמכם! הגוף בריא שהנפש בריאה. חבקו את הקשיים וטפלו בהם. יש כל כך הרבה שיטות, לאחת בטוח תתחברו. תחזוקת הנפש חשובה כמו תחזוקת הגוף. אם תזניחו את השיער שלכם הרבה זמן, תקבלו רסטות במקרה הטוב וקשרים עם מיני חרקים. כך גם הנפש – תזניחו אותה

וכל החוטים יסתבכו.

לסיכום:

גם בעבר העלאת קורבנות הייתה מעין הצהרת כוונות הדדית של העם ללכת בדרכי הבורא ושל האל לאהוב את

אוהביו. קורבנות האדם שאנחנו עושים מעצמנו אינם יעילים באמת.

מה יצא?

שבמקום להקריב קורבנות במעשינו עבור הזולת ועבור עצמנו וללכת בדרכים ישרות, לתת לזולת, לאמץ תכונות טובות ולצמצם הרגלים משחיתים כמו כעס,

הפכנו אנחנו הקורבנות.

קורבנות אדם. ופספסנו את הפואנטה.

אז קומו ממזבח מסכנותיכם, ועשו למען עצמכם.

כי קורבנות נאכלים ונשרפים. ואתם– מטרתכם לחיות בחיים.

קיבלנו את פרטייך וניצור איתך קשר בהקדם!

ובינתיים, מוזמנ/ת להיכנס לקבוצת הוואטסאפ שלנו להתפתחות אישית

Open chat