דור הY שונה כמעט בכל מאפיין מדורות שקדמו לו: הם עובדים אחרת, לומדים אחרת, צורכים תקשורת וחדשות אחרת, מבלים אחרת ומגדלים את ילדיהם אחרת.
ילדי שנות השמונים והתשעים שומעים ללא הרף את הטענות על כך שהם “מפונקים”, “בזבזנים” או “חסרי אחריות”: “איך תקנה דירה אם אתה כל הזמן בחו”ל?”, “אתה מובטל חודשיים, למה אתה רץ לשדרג את הטלפון?”. אכן, באמת נשמע מוזר שאנשים שאין להם לחם, הולכים ישר לשמנת.
רובנו מכירים את תיאוריית פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו שמתארת שכדי לשרוד, כל אדם חייב למלא צרכים פיזיים כמו מזון, מים וחמצן. רק כשהוא משיג את המעט הזה, הוא יכול להשיג את הצורך השני: אמצעים שמספקים ביטחון כמו קורת גג, בטיחות ויציבות נפשית או פיזית. בשלב השלישי נמצאים צורכי השייכות והאהבה, כל אדם שואף להשתייך לקבוצה אנושית כלשהי ולהיות חלק ממנה. בשלב הרביעי נמצאים צורכי ההערכה: הצורך בהישגים, בהערכה, ביוקרה ובכוח. בשלב החמישי והגבוה ביותר נמצא המימוש העצמי, ניצול מלוא הפוטנציאל שיש לאדם, כלומר מימוש כל היכולות הנמצאות בו.
ככה חיו אנשים במשך מאות שנים, לעולם הזה נולדו הסבים, ההורים שלנו ואפילו אנחנו. אבל זה כבר לא העולם שלנו, חברת השפע הפכה את הפירמידה על ראשה . נניח שנוציא מהמשוואה את העניין הבסיסי שקשור בחיים עצמם (אוכל, חמצן ומים) ונבחן את הפירמידה מחדש. הצורך ההישרדותי הראשון במאה העשרים ואחת הוא המימוש העצמי. לפני שנבקש הגנה והשתייכות אנחנו צריכים להתממש. על כן, כל אחד חייב להיות מראש פתית שלג – אדם יחיד ומיוחד מאין כמוהו, אנחנו מחונכים לכך כבר מהגן. את המשמעות הצעירים האלו מחפשים בכל מקום: בתיכון צצות מידי יום מגמות בגרות חדשות, בשירות הצבאי חשוב להם להגיע ל”תפקיד משמעותי”, בטיול שאחרי הצבא הם מחפשים לחקור את עצמם וגם כמובן בבחירת מסלול אקדמי, גם שם הם מחפשים אחר המקצוע המספק ולא בהכרח “המכניס”.
בשלב השני, לאחר שהגדרנו את עצמנו אנחנו זקוקים להערכה, שמתבטאת בשיתופים או בלייקים שמעניקים פידבק מיידי. רק בשלב השלישי אנחנו יכולים להתפנות לחברה שמסביבנו, לקהילות שאנחנו חלק מהן, למשפחה שמקיפה אותנו. השלב הרביעי הוא השלב של היציבות, מה שהיה הנדבך הבסיסי ביותר עבור דורות קודמים הפך בקרב דור הY למדע בדיוני.
אנחנו מנהלים באופן מודע אורח חיים לא בריא, כי הוא היחיד שמתאים לקצב החיים שלנו. יתרה מכך, איזו יציבות יכולה להיות בעולם שבו אין משמעות לוותק? למעשה, אף אחד מאיתנו לא יודע איפה הוא יהיה עוד חמש שנים, והאם המקצוע שלו יהיה קיים או שיוחלף בתוכנת מחשב.
דור הY נולד לתוך עולם תזזיתי ונחשף מגיל צעיר לגירויים גלובליים כמו מוזיקה, מזון מהיר, שידורי חדשות ואירועים מרחבי העולם, אינטרנט, פיתוח טכנולוגי מהיר, רשתות חברתיות כלל עולמיות, תכניות מציאות שמעלות את רף הגירוי, כלכלה מתפתחת ומציאות חברתית שבה כדי להדביק את הקדמה יש לרוץ פי שניים יותר מהר.
צעירי דור הY עוברים בממוצע 7 עבודות עד גיל 30, כ-שני שלישים מהם חיים עם בן זוג בלי להתחתן, ואלו שבוחרים להתחתן עושים זאת מאוחר מאי פעם. חלק מתופעת הפינוק של דור הY היא התחושה שהכל זמין וקל, שיש אלטרנטיבות, וכשיש שפע – קל להתבלבל.
דור הY, אשר מוגדר כ”נרקיסיסטי ועצלן” סביר להניח כי יתחיל לקבל מחמאות כאשר יעבור את גיל העמידה. גישה זו אופיינית להתייחסות שהיא כמעט אוטומטית של דור ההורים לילדיהם המתמצת בביטוי “כשאני הייתי בגילך…” שעד היום נפוץ ונועד להאיץ בני נוער לקבל אחריות גדולה יותר למעשיהם, והפך לסוג מנטרה החוזרת על עצמה מדור לדור.
אז בפעם הבאה שניקלע לשיחת השמצה בסגנון “הנוער של היום”, או “הולך ופוחת הדור ש…”, ניזכר שגם על הדורות הקודמים אמרו “זה נוער? זה ברירה” וגם רביעיית הביטלס האלמותית, בימים ההם, זכתה לכינוי “המופרעים הללו עם השיער הארוך”.
