קצב החיים ושגרת יומנו מביאים עמם הסחי דעת רבים. אנו נוטים להתמקד בעיקר במה שקורה מסביבנו. גירויים חיצוניים אינסופיים מציפים אותנו וגוררים אותנו לתגובתיות.
בלי משים האינדיבידואל נדחק, האני הפנימי נזנח ואנו פחות ופחות נוכחים.
תהליכי אימון להתפתחות אישית מעודדים הפניית המיקוד לאני הפנימי, לרצונות והמאוויים העמוקים ביותר שלנו. מאחר וטבעם של תהליכי אימון להוביל לשינויים רצויים במציאות חיים, הרי שכל שינוי מתחיל מבפנים. למעשה הם מלמדים אותנו להתבונן ולמצוא את הקשר המתקיים בין החיצוני לפנימי וההיפך.
ההתבוננות הינה פעולה שקטה המבקשת תבונה, הכרה והגות. זהו תהליך המלווה בחשיבה מעמיקה וחקרנית המהווה חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית והרוחנית שלנו.
לעיתים היא אף עשויה להיחוות כחוויה רוחנית.
חשיבות ההתבוננות הינה בכך שהיא נטולת שפיטה וביקורת. זוהי התבוננות במציאות מסוימת, בעובדות מסוימות כפי שהן ללא רצון לשנותן, לבקרן או להחליט אם זה בסדר או לא, אם זה נכון או לא.
היכולת להתבונן מן הצד מאפשרת לנו לבחון, לסייע ולתמוך ללא התערבות רגשית/נפשית כלשהי תוך הפרדה בינינו לבין הגורם או האובייקט עליו אנו מתבוננים.
מעורבות רגשית או הזדהות בכל רמה שהיא, אינן חלק מהתבוננות. התבוננות דורשת אובייקטיביות, קבלה, הכלה ושמירת הנתונים והמידע להמשך צעידה, תוך שימת לב לשינויים ותמורות במושא ההתבוננות.
אם רק נסכים להניח בצד את הגירויים החיצוניים ולהקדיש זמן מה להתבוננות יום יומית בעצמנו ובסביבתנו, נוכל ולהטיב עם עצמנו ועם הסביבה ולחוות שינוי רצוי במציאות חיינו.
מוזמנים להתבונן – מוזמנים לנכוח.
